מורה אחד תפס אותי בקידה כלאחר יד וגרר אותי לעמידה בגלל היוהרה שלי. הוא סרב לתת לי לסיים את השיעור ושלח אותי הביתה בחרפה. לקח לי שלושה שבועות להתגבר על המבוכה ולחזור חזרה לשיעור. אתם יכולים להיות בטוחים שכשחזרתי, ניסיתי לקוד בצורה העמוקה והכֵּנה ביותר שיכולתי. פעם אחת שלפתי קידה שיכלה להיות ברמה עולמית. הייתי ממש שם. כל הנשמה שלי הייתה שם. כשהתרוממתי, ראיתי אותו מחייך חיוך של שביעות רצון אותו הוא התאמץ מאוד להסתיר.
אם אתה קד כראוי לבן זוג, למישהו שלא מכיר אותך, האדם הזה יהפך להיות בין רגע מודע אליך. הקידה היא באמת הנשמה של האמנות. לעיתים קרובות מתחילים מתייחסים לזה כטירדה משפטית, איזה מין מנהג משונה שחייבים להעביר במהירות.
אתה קד כשאתה עולה על המזרן. אתה קד למורה שלך בכל פעם שהוא עובר ואומר לך משהו. אתה מודה לו. אתה מודה לבן הזוג שלך על כל הדרכה שניתנה לך. אם תגרום בלי כוונה פציעה לאדם אחר, קוד לו. אם אדם אחר יגרום לך לפציעה, קוד לו באותה מידה. תודה לו על הנסיון. כשאתה בספק, קוד.
"מתוך מקבץ תרגומים של קטעים קצרים מהספר:
"זה מאוד דומה לריקוד"מאת טֶרִי דוֹבְּסוֹן, ריקי מוֹס, גֶ`ן א. ווטסון.
תרגם מאנגלית: זיו קלויזנר." http://www.aikidojournal.com/bibliography_details?id=27