מזל טוב לרגל קיוּ שִינסָה (מבחן דרגה באייקידו) מוצלח ביותר שהתקיים ביום חשלישי שעבר.
כל הנבחנים/ות הדגימו אייקידו נהדר והתקדמות מרשימה:
.קיו 5 - נדזדה ג
.קיו 5 - דמיטריי ס

"Я очень хорошо помню день, когда я забыл свою хакама. Я уже приготовился вступить на татами,будучи одетым лишь в доги, когда О-Сенсэй остановил меня.
- Где твоя хакама?- спросил он строго.
- С чего это ты решил, что можешь получать инструкции от своего учителя, будучи одетым в нижнее белье?
У тебя есть чувство приличия? Ты очевидно,потерял чувство должного отношения и этикета, необходимых тому,кто стремится занятиям будо.
Иди, сядь с краю и наблюдай за занятиями!"
Из книги М.Саотомэ "Принципы Айкидо"


Что такое Хакама?
Хакама это юбка-штаны, которую носят некоторые айкидоки, являющаяся частью традиционной самурайской одежды. Ги, в основном используемая в Айкидо, изначально являлась нижним бельём, и потому ношение хакамы является частью традиции для большинства школ Айкидо.
Изначально хакама предназначалась для защиты ног всадника от веток, кустарника и т.п.. Например,ковбоями на Диком Западе для этого использовалась кожа, но в Японии достать кожу было сложно и дорого, поэтому с той же целью использовались хакамы из плотной ткани. После того как класс самураев был упразднён, и большей частью они превратились в пеших воинов, им всё же удалось оставить за собой право ношения хакамы, поскольку это отличало их от простолюдинов, а в битве давало преимущество так как скрывало движения ног.

Всего существовало четыре вида хакамы:
- Хакама с двумя штанинами используемая ныне в боевых искусствах - дзеба хакама, для езды верхом. Длинной она была от пояса до щиколоток. И носили этот вид хакамы в основном самураи.
- Для случаев когда хакама излишне сковывала бы движения, либо не сочеталась бы с другими частями костюма, существовала укороченная версия хакамы, прикрывавшая ноги не полностью, подобно шортам, если бы мы говорили о брюках.
- Также существовала хакама, в которой не было разделения на штанины. По сути это была просто длинная юбка.
- И последняя разновидность хакамы - полная противоположность второму типу.
Это очень длинная хакама, без разделения на штанины, одеваемая на аудиенции к Сёгуну или Императору. Она имела длину 3 - 4,5 метра и перемещение в ней могло осуществляться только в сикко (на коленях). В ней нельзя было спрятать оружие, а скованность движений не позволяла неожиданно атаковать.
Даже для того что бы просто облачиться в неё, требовалась помощь по крайней мере одного человека.
В Айкидо, хакаму носят только чёрные пояса, хотя женщины могут носить хакаму уже с 3 кю, а то и с первого дня занятий, в связи с тем что, как я уже упомянул, Ги изначально являлось нижним бельём.



Что означает хакама
У хакамы 7 складок (5 спереди и 2 сзади), и как большинство вещей в Японии, каждая имеет своё значение:
- дзин(доброжелательность);
- ги (честь или справедливость);
- рэй (вежливость и этикет);
- чи (мудрость);
- син (искренность);
- чю (преданность);
- ко (благочестие).

Перечисленные качества символизирует собой традиции выношенные самураями. Эти качества являются тем, к чему все мы должны постоянно стремиться.

Как подобрать верный размер хакамы

При покупке хакама должна быть длинной до щиколотки. Если будет длинне - будет путаться в ногах, а короче брать не стоит - после стирки она и без того немного сядет, так что будет в самый раз.

"Айкидо – порождение японского духа бусидо, и в наших занятиях мы должны стремиться к совершенствованию семи традиционных добродетелей.
Я полагаю, что облачение в хакама и знание её значения помогают ученикам сохранять дух О-Сенсэя и сохранять живым его видение.

Если мы позволим себе упустить важность значения хакама,то, возможно, мы так же позволим кануть в вечность фундаменту духа Айкидо.
С другой стороны, если мы верны пожеланиям О-Сенсэя относительно нашей тренировочной одежды, наш дух, возможно будет более верным мечте, которой он посвятил свою жизнь. "
Из книги М.Саотомэ "Принципы Айкидо"

«Айкидо является прямой противоположностью спорта." Морихэй Уэсиба, основатель айкидо.Какие ранги есть в айкидо?
Ранги в айкидо используются для создания иерархической структуры в додзе. Место в этой структуре, знания айкидо и технических качеств и влияют на ранг ученика. Ранги делятся на кю и дан. Вы носите белый пояс когда у вас кю и черный пояс при получении дан. Сколько кю зависит от учителя. Первый дан (Shodan) показывает, что ученик имеет глобальное понимание айкидо и его методов. Shodan, по японски - первый дан, буквально означает "первый шаг". C шодан мы начинаем свое путешествие в Айкидо.

Как оценить ученика?
Целью айкидо является развитие человека. Поэтому очень трудно оценить ученика в Айкидо,  потому что как оценить индивидуальный рост человека? Многие учителя дают ранг ученикам исключительно за техники Айкидо, но тем самым они упускают цель Айкидо.
Техники являются инструментом для изучения Айкидо. Изучая эти техники студент может изучить принципы и философию Айкидо. Техники являются лишь небольшой частью Айкидо, работа в додзе, хорошее психическое и физическое отношение и знание айкидо, вот что важно в классификации студента.

Получение ранга.
Учитель решает, какие ранги он дает в своем додзе. Таким образом, он решает, какую структуру он хочет иметь в своем додзе. Он решает какие ранги давать своим ученикам. Ранг имеет смысл только в додзе вашего учителя, там где вы его получили. И больше нигде.
Перевод статьи http://alainpeyrache.nl/en/DeDojoHetGradenSysteem.php

"Aikido is the direct opposite of sport."
Morihei Ueshiba, founder of aikido

What are grades in aikido?

Grades in aikido are used to create a hierarchic structure in the dojo. The position in this structure, the knowledge of aikido and the technical qualities all weigh in on how high the grade is of the student. 

The grades are divided in kyu and dan grades. You wear a white belt during the kyu grades and a black belt during the dan grades. How many kyu grades there are depends on the teacher. The first dan shows that the student has a global understanding of aikido and its techniques. Shodan, the Japanese word for the first dan, literally means "the first step". At shodan you begin your journey of aikido.
How to grade a student

The purpose of aikido is the development of the individual. To grade a student in aikido is therefore very difficult, because how do you grade someone on their individual growth as a human being? Many teachers choose to grade their students solely on the techniques of aikido, but by doing so they shift the purpose of aikido to techniques. 

Techniques are a tool to study aikido. By studying these techniques the student can learn the principles and philosophy of aikido. Technique is only a small part of aikido, the work in the dojo, a good mental and physical attitude and knowledge of aikido is what's important in grading a student. 


Giving a grade

The teacher decides which grades he gives in his dojo. In this way he decides what kind of structure he has in his dojo. The way to give grades to his students is up to him to decide. A grade only has meaning in the dojo of your teacher where you have received a grade and position. Nowhere else. 
Alain Peyache 
http://alainpeyrache.nl/en/DeDojoHetGradenSysteem.php

לקונפליקט הפוטנציאלי של המתאמן הדתי באייקידו נחשפתי לראשונה כאשר לאחר מספר שנים בהן התאמנתי באייקידו. נודע לי כי אדם אשר הצטרף לדוג'ו בו אני מתאמן, לא הסכים להתאמן עם נשים במהלך האימונים. אני זוכר שלא הבנתי מדוע שיפריע לו להתאמן עם נשים, הרי אין זה מגע בעל משמעות אחרת מלבד אימון משותף. אינני אדם דתי, גדלתי וחונכתי כחילוני ולמרות שידעתי שאני יהודי, מעולם לא הקדשתי לכך חשיבות מיוחדת. אני חושב שנחשפתי לראשונה ליהדות, לתורה ולתנ''ך בגיל מאוד מאוחר, כאשר נאלצתי ללמוד את סיפורי התורה בבית הספר היסודי לאחר שמשפחתי חזרה להתגורר בארץ עם סיומה של תקופת מגורים ממושכת בחו''ל. ניסיתי להבין את אותו אדם שסירב להתאמן עם נשים וזכור לי שכעסתי וחשבתי לעצמי שזו התנהגות שאינה מקובלת עליי. אך עם זאת, לאחר זמן מה, נזכרתי שגם אני עמדתי פעם בקונפליקט בהקשר ליהדות: כשהייתי ילד, יצאה כיתתי לסיור מטעם ביה''ס בו למדתי בגרמניה. אני זוכר שהגענו לכנסיה מרהיבה בגודלה וכל התלמידים נכנסו לכנסייה מלבדי. אני לא יודע מדוע, אבל כאשר המורה שאלה אותי אם מותר לי להיכנס או לא מכיוון שאני יהודי, מסיבה לא מובנת, אמרתי לה שאסור לי להיכנס לכנסיה. כשאני נותן דעתי על כך, אני מאמין שהסיבה שאמרתי זאת הייתה כי הצורה בה נשאלתי גרמה לי לחשוב שייתכן כי יש דבר מה פסול בביקור בכנסיה ושכנעתי את עצמי בכך. אני זוכר שעמדתי בפתח הכנסייה, משוכנע ומאוכזב כי עליי לא להיכנס לשם למרות שכלל לא ידעתי מה פשר ההחלטה שהגעתי אליה. 

מקרה זה שונה בתכלית מהתלבטויות בנושא יהדות באייקידו, אך מזכיר לי בראש ובראשונה  שמילותיהם של אנשים אותם אנחנו רואים כבעלי סמכות בלתי מעורערת, יכולות להיות בעלות עוצמה רבה ואף לגרום לנו לעשות (או לא לעשות) דברים שלא נבעו מהחלטה מושכלת. למדתי מכך, שחשוב לגבש דעה בצורה עצמאית ולהקדיש זמן למחשבה לפני קבלת החלטות, שכן עלולים להפסיד חוויות שאין סיבה הגיונית לא ליטול בהן חלק. אנשים רבים עומדים במהלך חייהם מול בעלי השפעה בתחומים שונים וכך גם בדת. ביהדות, יש לרבנים השפעה עצומה על חיי היומיום של אנשי קהילתם, הפונים אליהם כדי שאלה יפסקו ויכריעו לגבי מה מותר ומה אסור על פי ההלכה. מרבית הרבנים, כמדומני, אינם מתאמנים באייקידו, ולכן ייתכן שחלק מהמנהגים באייקידו עלולים להתפרש בצורה לא נכונה על ידי האדם הדתי המגיע להתאמן באייקידו, אך מתייעץ עם רב אשר לא שמע על אומנות לחימה זו מימיו.

אני מניח שהבנת הקשר בין אייקידו ודת הינו נושא אשר מעסיק אייקידוקא רבים. אין ספק כי מייסד האייקידו, או-סנסאי, היה אדם דתי, בעל זיקה חזקה לכת האומוטו-קיו שצמחה בין היתר, מדת השינטו. למרות היותו אדם דתי, או-סנסאי ציין כי המתאמן באייקידו אינו חייב להשתייך לדת זו או אחרת וכי האייקידו מיועד לכל אדם. כאשר פוג'יטה סנסאי, (שהיה תלמיד ישיר של או-סנסאי במשך כ-13 שנים) נשאל לגבי הקשר בין אייקידו לדת, הוא אמר שהאייקידו הוא לא דת, אלא מרפא לתחלואי הדתות. הוא הוסיף וסיפר שיום אחד, הוא ניגש אל או-סנסאי לאחר שזה סיים את התפילה שלו, ושאל אותו האם טוב יהיה אם גם הוא יעמיק בדת. או-סנסאי ענה לו מייד ובהחלטיות: "התמקד באימונים שלך, אין להם קשר לדת". עם זאת, ניתן לראות כי אנשים דתיים רבים מתאמנים באייקידו ומרגישים כי יש צורך להתאים את האימונים באייקידו כך שלא יעמדו בסתירה לאמונתם. כמו כן, ישנם אנשים דתיים המתאמנים באייקידו ואף רותמים את האייקידו ל"כרכרת האמונה" שלהם ורואים בו כלי עזר להגשמת המטרות הרוחניות שלהם. 

קיימים מספר כללי אטיקט ומנהגים אותם מקיימים המתאמנים במהלך שיעורי האייקידו, אשר יכולים להראות כאילו עומדים בסתירה לאמונתו של המתאמן הדתי. ניקח לדוגמא את נושא הקידה, לפי ההלכה, קיים איסור על השתחוות בפני האל, בפני מקום או בפני אדם, מכיוון שמעשה זה נתפס כמחווה דתית. בכניסה לדוג'ו ובמהלך האימונים נהוג לקוד קידות במצבים שונים. הקידה באייקידו מקורה בחיי היום יום ביפן ואינה אקט דתי אלא חלק מאטיקט אשר מביע הערכה ותודה, הבעה של כבוד ואף ברכת שלום ולהתראות. הקידה באייקידו איננה מעשה של השתחוות ואינה מיועדת כאקט דתי. גם כאשר קדים לכיוון תמונתו של או-סנסאי, המניע הינו הערכה והבעת תודה על כך שייסד את האייקידו ולא להקנות לו ייחוס אלוהי כלשהו. הבעיה מתחילה רק כאשר אנשים מפרשים את פעולת הקידה כ"השתחוות" ומעשה פולחן. היות ואדם שהינו יהודי מאמין אינו מבצע קידה כאקט דתי, אלא כאקט של הבעת תודה והערכה, אזי אין סיבה שמעשה זה יהווה מכשול עבורו במהלך האימונים באייקידו. יתר על כן, ישנם מקורות בהם רבנים מציינים בפרוש כי קידה בפני אדם מכובד, הנובעת מתוך הערכה לאופיו, אינה אסורה ואינה זהה להשתחוות כאקט דתי.

נוסף לאקט הקידה, תיתכן רתיעה ואף הימנעות של המתאמנים מאימון מעורב של נשים וגברים. לפי ההלכה קיימים איסורים על מגע גופני בין נשים וגברים. מתאמנים דתיים עלולים לראות באופיים של אימוני האייקידו מקור להפרת המצוות והאיסורים המקובלים בדת. כאשר בוחנים את דברי הרבנים בנושא זה, ניתן להבין ולפרש את ההימנעות ממגע גופני בדרכים שונות. אחד הפירושים מתייחס לכך שהאיסור הוא על מגע בעל אופי שאינו הולם, כלומר מגע בעל קונוטציה מינית בלבד. אינני אומר שאימון מעורב לא טומן בחובו קשיים מסוימים, גם אני חוויתי מצבים בהם הבנתי שישנם תרגילים שלא ניתן לבצעם לחלוטין ללא התחשבות מסוימת בשותפותיי לאימונים. עם זאת, המגע באייקידו נועד למטרת אימונים בלבד ולא אמור להתפרש כמגע בעל קונוטציה מינית. כמו כן, חשוב לציין כי מניעת האימון המעורב הוא סוג מסוים של אפליה נגד נשים, שכן הן צריכות ללמוד להתגונן לא רק מול תוקפות, אלא גם מול גבר החזק מהן בצורה משמעותית. לדעתי, הימנעות מאימון משותף אינו נובע מחשש אמיתי ממגע בלתי הולם, אלא נובע מהחלטה גורפת להימנע ממגע על מנת להסיר לחלוטין סיכוי לאי נעימויות כלשהן. לפי הבנתי, אחת הסיבות העיקריות לאימון באייקידו ובאמנויות לחימה הוא שליטה בגוף ובנפש ואילו הימנעות ממצבים בעייתיים, היא צורה של בריחה וחוסר התמודדות. באייקידו, מלמדים אותנו להתמודד עם המצב שאנו עומדים בפניו ולהפוך אותו למצב חדש בו שני המתאמנים יוצאים נשכרים מהתהליך. לכן, ניתן לראות דווקא באימון באייקידו אמצעי להבחנה ממשית בין עיקר וטפל בחיי היום יום של המתאמן ולהבין לעומק את האספקטים שמהם האדם בוחר להימנע והמצוות אותן בוחר לקיים. 

נחזור לכת האומוטו-קיו. למרות שדת זו בעלת שורשים שינטואיסטיים, יש לה גם זיקה מסוימת לדתות המונותאיסטיות. ישנם מספר זרמי דת מרכזיים בעולם; ניתן למצוא דתות מונותאיסטיות כגון יהדות, נצרות ואיסלאם. כמו כן, קיימות דתות פוליתאיסטיות, אשר מושתתות על אמונה בקיומם של אלים רבים. בין דתות אלו, ניתן למצוא את השינטו וההינדואיזם. בנוסף, קיימות דתות פנתאסיטיות, כגון הבודהיזם, בהן האמונה הרווחת היא שישות אלוהית קיימת בכל דבר ודבר בעולם. לפי האומוטו-קיו קיימים אמנם הרבה אלים וצורות התבטאות של האלוהות, אך כולן בעצם התגלמות של אל מקורי אחד שממנו נובעים הדברים המוחשיים והלא מוחשיים בעולם. כלומר, ניתן לראות את האומוטו-קיו כשילוב המכיל אלמנים של כל צורות האמונה שהוזכרו, כלומר שילוב של מונותאיזם, פוליתאיזם ופנתאיזם. 
כפי שציינתי, האייקידו אינו עומד תחת מטריית דת כלשהי. עם זאת, האייקידו התפתח תוך כדי ובמקביל לניסיונו של המייסד להתפתח במימד הרוחני והנפשי. דווקא מסיבה זו, ומכיוון שניתן להבדיל את אמונתו של או-סנסניי מפוליתאיזם, ואף להבחין בזיקה לאלמנטים בדת היהודית ייתכן כי אייקידו לא צריך להוות מכשול אלא גם יכול לתרום למסלול חייו של האדם הדתי היהודי. בנוסף לכך, קיימות גישות אשר רואות באימון באייקידו כלי עזר להגשמת המטרות הרוחניות ביהדות וכי ישנם ערכים באייקידו וביהדות, אשר דומים ואף זהים אחד לשני. אחת הגישות אף מציעה שינון ולמידה של תורת הקבלה על מנת להבין את המשמעות הרוחנית העמוקה אותה ייחס או-סנסאי לאייקידו. הגישה גורסת כי האלמנטים והמושגים אשר נבעו מעיסוקו של או-סנסאי בפעילות של אומוטו-קיו קשים להבנה ולפירוש מודרני בעולם המערבי, וכי הקבלה מסוגלת לגשר על הפער הגדול הזה מכיוון שישנם אלמנטים מיסטיים דומים בשתי הגישות.   

ישנם מקרים בהם מורה נתקל בתהיות או סירובים מצד מתאמן בנושאי קידות למתאמן אחר או לעבר תמונתו של או-סנסאי, אימון מעורב, וכדומה. לדעתי, אין צורך לדרוש ממתאמן לקוד קידה כשאינו חפץ בכך, מלבד כאשר הוא קד קידה למתאמן אחר. במקרה זה, יש להסביר כי זוהי בקשה והבעת תודה לאימון המשותף בין שני המתאמנים. בדיוק כפי שאנו משתמשים במילים 'בבקשה' ו-'תודה' כאשר אנו עוזרים לאדם אחר או שעוזרים לנו, אין סיבה מיוחדת לא לעשות זאת על ידי פעולת הקידה, שמייצגת במקרה זה את המילים הללו. כאשר מתאמן או מתאמנת דתיים מבקשים להתאמן רק עם גברים/נשים ניתן להציע שיארגנו כמה חברים, ולנסות למצוא דרך לאמן גם אותם. כעקרון, עדיף שתהיינה קבוצות מעורבות וקבוצות נפרדות של נשים-גברים ולא כדאי לאפשר לאדם או אישה להתאמן עם גברים או נשים בלבד כאשר שאר המתאמנים באותו מקום אינם נוהגים לעשות כן. 

דעתי האישית היא שהאייקידו נועד לכולם ללא הבדלי מין, גזע ודת כל עוד האייקידוקא מבין כי האימונים נועדו לחבר בין אנשים ולא להבדיל ביניהם. לדעתי, דתות העולם בכלל והיהדות בפרט, נוטות לחלק את החיים למדורים של כן ולא, מותר ואסור, נשים וגברים וכו', וכי טוב היה אילו היו מנסים לחבר ולגשר בין דברים ולא לחלק אותם ולהפריד ביניהם. עם זאת, אני מבין שיש גם צורך בגמישות מסוימת מכיוון שהאייקידו חוצה גבולות ועולמות. העולם משתנה ללא הרף וגם האייקידו שונה ממקום למקום וממשיך להשתנות. לכן, אין כל רע בכך שלאנשים ישנן גישות שונות, אך יש מקורות בעלי משמעות ואין לדרוש שהאייקידו יתאים עצמו למקום, אלא למצוא דרך בה האדם הדתי והאייקידו מתאימים עצמם אחד לשני בצורה הדדית מבלי לאבד את הערכים ואת הבסיס עליהם השניים מתקיימים.


בבליוגרפיה

1.  יצחק ליפשיץ, קונפליקטים הקשורים ליהדות באימון באייקידו (אימון מעורב, קידה, קידה לכיוון תמונתו של או-סנסאי, מחיאות כף טקסיות ועוד), יומן האייקידו 3, 52-55 (2009)
2. Ikuko Kimura, Yasuaki Deguchi: The Omoto Religion and Aikido (13),           Aikido Journal 110 (1996)
3. Jack Susman, Manifest, Hidden, and Divine: Introduction to Sefirot Aikido        George Washington University. The International Journal of Transpersonal                                                                                                Studies, 2006, Volume 25

http://articlesmasatake.blogspot.co.il/2012/11/blog-post.html

АТЭМИДЗЮЦУ 当身術  где первый иероглиф - "удар", второй иероглиф - "тело, плоть" 
... АТЭМИ-ДЗЮЦУ - рассматривает методы СТРОГО ударообразного поражения уже найденных подходящих мишеней на теле человека. ... При занятиях АТЭМИ-ДЗЮЦУ много внимания уделялось атлетической подготовке и доведению ударных поверхностей своего тела до нужной кондиции. 
АТЭМИ-ДЗЮЦУ большинство РЮ:ХА подразделяли на УТИ-ВАДЗА 打技 (где первый иероглиф "бить") ЦуКИ-ВАДЗА 突技 (где первый иероглиф "протыкать, ткнуть"), КЭРИ-ВАДЗА 蹴技 (где первый иероглиф "пинать") и ТАЙТАРИ 体足り (толчки телом). Во всех них использовались навыки КЮ:СЁ-ДЗЮЦУ. Но, кроме этого, те же навыки увеличивали эффективность и СИМЭ-ВАДЗА 締技 (где первый иероглиф "затягивать, душить"), и НАГЭ-ВАДЗА 投技 (где первый иероглиф "бросок"), и КАНСЭЦУ-ВАДЗА 関節技 (где первые два иероглифа вместе означают "сустав, стык"). ... В ДЗЮДЗЮЦУ уже в средневековообразные времена закладывались традиции использования АТЭМИ-ВАДЗА как прелюдии перед чем-то более серьёзно-разрушительным. Например, перед НАГЭ-ВАДЗА, за которым следовало КАНСЭЦУ-ВАДЗА. Или как технику контроля за смещением оппонента относительно себя или какого-то места. Посему постепенно АТЭМИ-ВАДЗА отводилась всё более и более второстепенная роль в тренировочном процессе в этих РЮ:ХА.Источник материала bugeisha.ru

Говорят, что АТЭМИ ВАЗА(техника ударов) в Айкидо берет свое основание от СО:ДЗЮЦУ 槍術 (техника обращения с копьем) и КЭНДЗЮЦУ 剣術(техника работы с мечом) О-сэнсэя Морихея Уесибы. Исходя из этого ударная техника руками состоит из секущих(режущих)ударов, напоминающих разрезы мечом, и протыкающих ударов, напоминающих тычки палкой/мечом/ножом. "Истоки ДЗЁ - в АИКИДО - это практически неизменённая О-сэнсэем течника короткого копья ХОДЗОИН-РЮ СО:ДЗЮЦУ". "Кроме того, совершенно очевидно, что Уэсиба был в той или иной степени знаком с такими боевыми искусствами, как Кито Рю Дзюдзюцу, Такэ но Ути Рю Дзюдзюцу, Ходзоин Рю (содзюцу), Касима Синто Рю и Ягю Синкагэ Рю (кэндзюцу)На фото слева О-сэнсэй выполняет цки с дзё, где можно увидеть полоежние рук, ног и корпуса в момент удара.

Материал взят с http://aikidomusubi.ru